חדש ומשמח: שתי מסעדות חדשות מצפון ומדרום לאמירים תענוג צרוף.

בשנה האחרונה נפתחו לא רחוק מאמירים שתי מסעדות חדשות .שתיהן יפות מוקפדות ומרגישים שנפתחו עם אהבה אמיתית.
הראשונה ממש מתחת לאף : הגר.
בחצר הבית עם גינון ים תיכוני נהדר ,עם אופי אישי ויחס נהדר
מסעדה מגוונת עם התייחסות לצמחונים וטבעונים שזה כיף גדול,עם מנות לילדים וכמובן גם מנות בשריות.
הגר ואייל בעלי המקום גם מבשלים גם מגישים וגם מכינים מנות לקחת לצימר או הביתה.

פתוח בסופי שבוע חמישי עד שבת. לגבי ראשון ורביעי צריך לברר לפני שבאים. עוד מעט בקיץ יהיה פתוח יותר.

המסעדה של הגר היא בכפר חנניה ,סמוך לצמת חנניה .7 דקות מאמירים.



המקום השני שנפתח השנה הוא בית הקפה  מסעדה : מדאם אלקלעי.
בכרם בן זמרה פתחו מזל ומוטי אלקלעי מקום מתוק להפליא הצופה לנוף הררי מקסים. שם הם מגישים ארוחות בוקר משובחות קינוחים נהדרים ,שאותם מכינה בר הבת שלהם המוכשרת.
והם כל הזמן מוסיפים ומעשירים את התפריט ,אם בקוסקוס ואם בסלטים מיוחדים.
גם כאן המסעדה מוצפת אהבה למקום ולאנשים,וגם מעוצבת מקסים.

אז יצאתי מאמירים ונסעתי למדאם אלקלעי לחגוג לגיסתי יום הולדת לא מזמן וחשבתי שבהזדמנות קרובה אני רוצה לספר על המקומות האלו שבסך הכל קרובים לאמירים ולפעמים קצת נסתרים מן העין או מהתודעה.

מדאם אלקלעי -20 דקות מאמירים .
אז בפעם הבאה שאתם באים לאמירים או נוסעים בדרך לאמירים ,מכל כיוון יש מקום נחמד לקפה קטן ועוד. עם הרבה אווירה ואנשים טובים.

עוד חצי שעה של נסיעה ותגיעו שיכורים לצימרים באמירים...

הייתי שוב בשמורת החולה .באיזור שטחי ההצפה.

השמש כבר התחבאה מאחורי רכס נפתלי ,ונהיה קריר .הנוטריות החליקו אל המים בשולי התעלות ואנשים בכל מיני כלי תחבורה נצפו נוסעים סביב האגם.

פגשנו את ניר שעובד שם כבר הרבה שנים. שוב הזמין אותנו לספור עגורים לפנות בוקר ואני נזכרתי בקור המקפיא ששורר שם באופן מפתיע בשעות הבוקר המוקדמות כשסופרים את העגורים מתרוממים משנת הלילה.המוח שלי לא מסוגל לספור יותר מ20 עגורים בקור כזה ואחר כך עוד יכניסו את התוצאות שלי לנתוני אמת?

התביישתי להראות מפונקת והבטחתי לעצמי שבקרוב אבוא לספור .עם חרמונית.

אבל כל זה באמת לא כל כך חשוב .

ניסיתי להתרכז גם במשימה של למצא מקומות לבקר בדרך לצימרים באמירים.היה כל כך כיף ,

מה שקורה שם בדיוק בשלב הזה שנהיה ערב אבל עוד אור ,זה חגיגה מקפיצת חושים של הטבע  .עשרות ומאות ואלפים של עגורים מתרוממים מהשטחים הרחוקים יותר ומתכנסים ללינת לילה בשמורה. מתחיל ריקוד נהירה במבנה מסודר לכיווננו והשמיים מתכסים בלהקות ציפורים שהמטרה ברורה להן.

משום מה הן לא מפסיקות להשמיע קול וביחד יוצרות קונצרט שלא יאמן של צלילי עגור.

הצלילים שלהם מלווים אותי אחר כך עוד ימים ארוכים.

מאמירים אגב שומעים אותם כשהם מדרימים מכיוון מזרח.

זה באמת אחד הדברים המרגשים ביותר שאני לפחות חווה כאן בארץ הזו מבחינת הטבע

ולא רק מרגשים זה גם מוסיף בריאות ושמחה להתערבב בין עגורים.

בפעם הבאה אני מתכננת לנסוע בעגלת מסתור.עוד וראציה של פלא הציפורים באגמון החולה.

הדס חברתי בת אמירים שבזכותה גם אני כאן באמירים לקחה את כל שבט כהן לטיול באגמון בשבת האחרונה . הם חזרו שיכורים.הקסם פועל על כל גיל צבע ומין.

זו הסיבה העיקרית שאני ממליצה לכל מי שבא עכשיו לצימרים באמירים ,לנסוע בדרך לאגמון החולה.הדרך יפה .אז עוד חצי שעה  של נסיעה...ותגיעו גם אתם שיכורים לצימרים באמירים.

האיש שעף אל החופש או איך שנגמר הקיץ באה לי תובנה בזמן שהייתי בחופשה בצימר.

איך שנגמר הקיץ ונגמר לי האוויר שכנעתי את בן זוגי לנסוע לים. בים אני פוגשת את החופש שלי. בים נפתחת לי הנשימה. חוץ מזה גם לנו מגיע חופש בצימר חשבתי לעצמי. ים תיכון עם המרחב הכחול שלו והאופק הבלתי נגמר זה מה שאני צריכה.

אז נסענו לחוף דור לא הציבורי, אלא לחוף  שעל יד ,זה שנותן מרחב והשראה. אחר צהריים שקט ורגוע אחרי הקיץ הזה ,שהיה לי קשה ומורכב מנשוא.

היה שם מישהו שמשך את תשומת ליבי. שעות הוא התכונן להמראה במין מתקן מצחיק ומגוחך שכזה שבחורים בדרך כלל מנסים לעוף איתו.

התכונן והתארגן והתכונן והתארגן.

ואז... כשכבר היינו בדרך מהים לצימר קלטתי שהוא עומד לעוף.

באותו רגע שיניתי גישה לבחורים שמשחקים בלעוף.

עמדנו מרותקים למחזה. האיש שעף אל החופש קראתי לו .

הוא סחף אותי אל תחושת החופש שהציפה אותו .

בהתלהבות בנחישות והכי הרבה בקריאת ההתלהבות שהוא צרח כשהוא המריא. אחר כך היו רגעים נדירים של צללית האיש שעף אל החופש על רקע שקיעה נהדרת בים.

 עברה בי מחשבה נעימה  .איזה מזל שאני עוסקת בחופש של אנשים וכמעט כל יום פוגשת את אלו שחווים חופש בצימר .זוג שהיה אצלי השבוע בחופש בצימר ,יצא מבקתת אלון עצר ליד דלת ביתי  וביקש להצטלם :
לשמר את הרגע הזה שאנחנו מוארים הבחור אמר.
 אני צילמתי

וגם הייתי מאושרת. 
כן ! איזה מזל יש לי שאני מתעסקת , בחופש של אנשים ועוד אצלי בצימר!

מאז אני שולחת את אנשי אמירים אל הים ומזמינה את אנשי השפלה להר.  יחי החופש.

מסלול חורפי באזור פסטורלי במיוחד

במילים אחרות  אם קצב החיים מהיר לכם מידי...בואו לתל יודפת .

קצת מצחיק להתייחס למקום שהיו בו אירועים כלכך דרמטיים כדי להציע רוגע ושלווה אבל ככה זה מבחינתי.אני ממליצה על מסלול יפה  במיוחד שכל פעם מחדש אני מוצאת שכדאי לבקר בו.

איזור שהגבעות בו רכות יותר עצי הזית אציליים יותר אפילו הפרות נראות מרוצות  יותר . יש מקום כזה,ליד יודפת ,ניצב כבר המון שנים תל ידפת .בולט בנוף ומשתלב בנוף בו זמנית.

ירוק ומרגיע וסביבו כרמי זיתים עתיקים .גם כשיש עוד מטיילים יש מקום לכולם .

תל יודפת מעורר מיד את הדמיון. איך עמדו הנצורים במצור .איך שיכנע אותם יוסף בן מתיתיהו שעמד בראשם ליפול בחרב  ולא ליפול בשבי .איך כבש הוא עצמו  בסופו של דבר את ליבו של אספסיאנוס ושיכנע אותו לקבל אותו לשרותו.

כתב מאז את כל כתבי יוספוס פלביוס.

כל פעם אני מפליגה במחוזות התקופה ההיא כשמסופר הסיפור.

בחורף כשהגליל מתעורר לירוק עז יותר והר עצמון הסמוך מאד 

נהיה מעוז של פריחה.זה זמן מצוין להגיע לכאן ,אפילו בחורף 

כמו השנה ירוק ושליו ונעים.

למי שרוצה מסלול מפורט וגם הרבה תמונות מהטיול שעשינו 

לשם לפני שבועיים תלחצו ותגיעו .

מצאתי גם קטע יפה של יוספוס פלביוס:

יוסף בן מתתיהו ספר שלישי פרק ז 

 העיר יודפת יושבת ברובה (פרט לחלק קטן) על רמה גבוהה ותלולה מאד, והיא מוקפת משלש רוחותיה בעמקים עמוקים שאין להם סוף, אדם המנסה לסקור את התהום מיד תוקפת אותו סחרחורת.

אפשר לגשת לעיר רק מצד צפון, שם היא יושבת לצלע הר המשתפע ויורד. אבל יוסף כלל אף (הצד) הזה בתוך חומתו בשעה שביצר את העיר, כדי למנוע מן האויב לכבוש את ראש ההר שחלש עליה. היא היתה מוקפת הרים אחרים שכיסו אותה , ולא היה רואה אותה אדם אלא אם כן היה מגיע סמוך לה. ובכך היתה יודפת העיר הבצורה ביותר.

ועוד דבר חשוב המסלול מתאר נסיעה בגיפים אבל אפשר בהחלט להגיע רק לאיזור של התל והר עצמון  עם רכב רגיל וברגל.

בזמן שבוגי שלח את קרי

בזמן שבוגי קרא לקרי משיח ושלח אותו לקבל פרס נובל .

זה היה הבוקר ,נסעתי באוטו  עמיר פרץ הגיב ועשו מזה אייטם.וחשבתי לעצמי שזה היה מיותר  וגם שאולי אין תקווה שמשהו ישתנה כאן במאה השנים הקרובות. השעות חלפו  ורדפו אחרי עצמן .נסעתי למדתי חזרתי,ובערב הייתי נוכחת באירוע סוף שנה של מגמת תיאטרון במכללת גליל מערבי שהתקיים בתיאטרון בעכו.

בזמן שאמון נראה דבר דמיוני בקרב פוליטיקאים ומעצבי מדיניות נראה שהחיים והיצירה בין שני העמים במכללת גליל מערבי מתערבבים להם היטב. לפחות במגמת תיאטרון.

היו שם קטעים שנוגעים באנשים. על מוות ועל החיים שאחריו , על עימות עם אימוץ , ועל התקווה של נשים ללמוד לעבוד ולמצות את עצמן,

היה קטע ששילב שחקנים מנוסים יותר ועסק במפגש משעשע בין פורץ ודייר והיה קטע שהכניס את הצופה לבית שמחכים בו להופעת הירח כדי להתחיל את צום הרמדאן והביא בפשטות מינימליסטית את הצופה למטבח ולליבה של האישה שמתכוננת בו.

אני לא בטוחה שאני בעד מה שקרי מציע אני גם לא בטוחה שלא. אני בעד שישמרו לנו על המדינה ובעד שיתבטאו בכבוד . בזה אני בטוחה. ואני ממש שמחה לראות שיוצרים צעירים מדברים ונחשפים זה אל זה באופן לא מאולץ ומביאים תוצר עם ערך מוסף ועם סוג של תקווה. היו שם נשים צעירות ,ערביות ויהודיות, מוכשרות ויפות ,היה שחקן ערבי צעיר ועוד שניים מבוגרים והיה שם סטודנט חייל (שהסתובב במדים ) ושחקן מבוגר עם כיפה על הראש שתי יוצרות ערביות יותר מבוגרות ומרצה  אחד גאה שהסתובב בין כולם.

היה שם  צפוף ודחוס וקצת חשוך מידי אבל אני הייתי כל כך מבסוטה מהאירוע הססגוני הזה שהרגשתי כאילו עליתי על קרוסלה של החיים הטובים ורגע לפני שאני יורדת מיהרתי לכתוב.

ועכשיו אני גם חושבת ברצינות להצטרף לחוג פלייבק שמתקיים באמירים בימי שלישי . למה לא בעצם? יש סיכוי שממשחק תבוא הישועה.

מה זה חופש בכלל ? על מלון מריגולד האקזוטי והקשר שלו לאמירים

ראיתי סרט נפלא מלון מריגולד האקזוטי קראו לו ואני לא מתחייבת שזה השם המדוייק...

יש בו את הודו במיטבה עם דקויות נפלאות ומפגש מרתק בין תרבויות. זה סרט על יחסים בין אנשים ועל פרופורציה ושינוי היחס לחיים. מפגש תרבויות ובעיטה במוסכמות ובקיצור המלצה חמה כמובן. נכנסתי אליו שלא במתכוון לפני כשנתיים בקולנוע ולפני כמה ימים שידרו אותו בערוץ הסרטים.

אבל מעבר לכל מה שיש בו תפס אותי בצפיה השניה משפט שאמר אחד הגיבורים על חבר נעוריו. הוא אמר:"כל השנים חשבתי על מה שגרמתי לו ואיך מה שהיה ביננו אימלל אותו ושיבש את חייו ורק עכשיו הבנתי שבעצם אני זה שהייתי שבוי  כל השנים האלו ,והוא חי את חייו בפתיחות ובחופש ,בלי הסתרה ובשלמות מלאה."

כמובן שגם בזה לא דייקתי אבל זה הרעיון.

זה קשור להרבה מחשבות שיש לי על מה זה חופש ,

מתי אנחנו באמת חופשיים ובמה תלויה תחושת החופש שלנו.

אני בודקת את השאלה הזאת מידי פעם על עצמי וגם דרך המפגשים שיש לי עם האורחים שלי ,שבאים לחופש...

מה זה חופש ומתי הוא מושג באמת ? 

אין מסקנה אחת (רעיונות יתקבלו בברכה)

הנושא הזה מרתק אותי , בעיקר מפני שבחצר שמסביבי , החצר שלי , אנשים מגיעים לחופש . ( כך היא נראית החצר שלי ) אני מסתכלת עליהם ולומדת שלחופש יש ערך אחר , מעבר למיטה נעימה, נוף מרהיב וארוחה טובה .

לחופש יש ערך פנימי בעיקר בעולם ששואב  אותנו כל כך באינטנסיביות כמעט בכל מקצוע כמעט בכל תחומי החיים.עולם היפר אקטיבי  שלא משאיר  אותנו  אדישים אומנות השגת רגעי החופש מחייבת מודעות ,וירטואוזיות והשד יודע מה עוד.

לי , יש מסקנה אחת קטנה , חופש מושג רק כאשר משלבים בין תנאי חופש חיצוניים לתנאי חופש פנימיים - שלווה  מוכנות ורוגע . אני רואה את הבאים אלינו לפני ואחרי ואני יודעת מה הוא חופש .
מוזמנים לבוא אלינו לחופש

בלי שום קשר ממליצה לכם על הסרט .הנאה בטוחה.

יש לי עץ זית בחצר . ממש מתחת לפרגולה .

בכל פעם שאני יוצאת אני רואה אותו והוא לי מן תזכורת שקטה של משהו גדול מאיתנו עתיק יותר מבוסס ויציב .

איכשהו הנוכחות שלו מרגיעה אותי .בשבת האחרונה ביקשה ממני חמוטל לבוא אלינו לגינה במסגרת סדנת ציור לילדים שהיא עשתה .

זה היה בסוף סיור בין הפעילויות של פסטיבל הזית. ואני גם שמחתי וגם התרגשתי וגם צילמתי.

הבאתי להם תמרים מעין יהב שיהיה להם כח לצייר,

ונזכרתי במושב שבו גדלתי בערבה שם יש זיתים לאורך הכבישים ואנשים עם אמונה שבאו והפריחו את השממה.גם שם היו הזיתים חלק מנוף ילדותי אבל הם היו צעירים כל כך והתמודדו על קיומם בערבה הצחיחה שזה היה אחרת לגמרי.

בשלב מסויים נדמה לי בכתה ט לקחו אותנו לטיול קסום בגליל ואז פגשתי פעם ראשונה זיתים בני מאות שנים כשחצינו ברגל במשך ימים שלמים את הדרך מיודפת לבית גאן ועברנו בין כל הכרמים המרשימים שהיום הם נוף היום יום שלי.

אחר כך כשהגעתי לאמירים והזית המפואר שיש לי בחצר נהיה חלק מחיי שמחתי ,ובכל שנה שעוברת אני מבינה עוד קצת את העצמה הטמונה בעץ הזה.

השנה אין הרבה זיתים ועדיין אני יודעת שהוא נוצר בתוכו את הפוטנציאל לשנה הבאה

ואני נזכרת בשפע שהיה בשנה שעברה,ובפרץ נוסטלגיה גם בבית העץ שהיה בין הענפים לפני שנים ובחבל טרזן שהיה תלוי עליו. בקיצור אין עליו על העץ הזה שזכיתי והוא אצלי בגינה...

עוד על זיתים וטיולים בגליל.