יש לי עץ זית בחצר . ממש מתחת לפרגולה .
בכל פעם שאני יוצאת אני רואה אותו והוא לי מן
תזכורת שקטה של משהו גדול מאיתנו עתיק יותר מבוסס ויציב .
איכשהו הנוכחות שלו מרגיעה אותי .בשבת האחרונה
ביקשה ממני חמוטל לבוא אלינו לגינה במסגרת סדנת ציור לילדים שהיא עשתה .
זה היה בסוף סיור בין הפעילויות של פסטיבל הזית.
ואני גם שמחתי וגם התרגשתי וגם צילמתי.
הבאתי להם תמרים מעין יהב שיהיה להם כח לצייר,
ונזכרתי במושב שבו גדלתי בערבה שם יש זיתים
לאורך הכבישים ואנשים עם אמונה שבאו והפריחו את השממה.גם שם היו הזיתים חלק מנוף
ילדותי אבל הם היו צעירים כל כך והתמודדו על קיומם בערבה הצחיחה שזה היה אחרת
לגמרי.
בשלב מסויים נדמה לי בכתה ט לקחו אותנו לטיול
קסום בגליל ואז פגשתי פעם ראשונה זיתים בני מאות שנים כשחצינו ברגל במשך ימים שלמים
את הדרך מיודפת לבית גאן ועברנו בין כל הכרמים המרשימים שהיום הם נוף היום יום
שלי.
אחר כך כשהגעתי לאמירים והזית המפואר שיש לי
בחצר נהיה חלק מחיי שמחתי ,ובכל שנה שעוברת אני מבינה עוד קצת את העצמה הטמונה בעץ
הזה.
השנה אין הרבה זיתים ועדיין אני יודעת שהוא נוצר
בתוכו את הפוטנציאל לשנה הבאה
ואני נזכרת בשפע שהיה בשנה שעברה,ובפרץ נוסטלגיה
גם בבית העץ שהיה בין הענפים לפני שנים ובחבל טרזן שהיה תלוי עליו. בקיצור אין
עליו על העץ הזה שזכיתי והוא אצלי בגינה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה